נוער יקר

במהלך עשר השנים האחרונות אני מנהל את מכינת עמיחי, מכינה מעורבת של בנות ובנים, חילונים מסורתיים ודתיים שבחרו לדחות את גיוסם בשנה לטובת שנה של העמקת זהותם האישית, התנדבות והכנה לשירות משמעותי. והנה פתאום, בלי הכנה מוקדמת נכפה עלינו לסגור את המכינה ולשבת בבית. להלן שבע טיפים ועוד אחד. שלדעתי יכולים לסייע לנו בזמן הסגר והבידוד. שבע טיפים שיכולים לעזור לנו לא להשתגע:

​

עזרה. זה הזמן לקחת אחריות ולראות מי לידינו זקוק לעזרה, עכשיו זה הזמן שבו דווקא אתם – הנוער שאין לו את עול המשפחה על כתפיו לראות מי זקוק לעזרה בסביבה הקרובה שלו.  גם אם אתם עצכם בחרדה ובחוסר וודאות, קחו בחשבון שבסביבה שלכם יש כאלה שמתקשים עוד יותר, וברגעי קושי זה הזמן להראות מנהיגות ולעזור למי שנזקק (תוך כדי שמירה על כללי משרד הבריאות כמובן).

​

חלומות. תמיד חלמתם ללמוד ערבית מדוברת ולא היה לכם זמן? תמיד רציתם לסדר את הארון ולזרוק את הבגדים הישנים. אז עכשיו סוף סוף יש לכם זמן. חשוב להציב לעצמיכם מטרות לחופשה הארוכה ולנסות להגשים חלומות. אם החלום שלכם זה לארגן מסיבת טבע ענקית- אז זה לא הזמן , אבל אולי ניתן ללמוד איך להיות די'גי דרך המחשב? תכינו לעצמיכם רשימת משימות

 

ללמוד. אסור לנו להתנוון. דווקא החופש ואפילו הבידוד שנכפו עלינו הם זמן מצוין לקריאה וללימוד. זה הזמן לבחור ספר (לא נטפליקס...) ולקרוא אותו מכריכה לכריכה.

 

כושר גופני. על אף  הסגר החלקי אסור לנו לנוון את הגוף , צריך למצוא את הדרכים לשמור על תזונה נכונה וכושר גופני (תוך שמירה על ההנחיות של משרד הבריאות)

 

חברות. אולי הדבר הכי קשה בימי הקורונה היא השאלה איך אפשר לשמור חברות טובה בזמן שבו לא ניתן להיפגש. איך להיות בבידוד אבל לא בבדידות. זה הזמן להיות יצירתיים ולחשוב איך ניתן לחזק את החברות גם בזמן שאין יכולת להיפגש פנים אל פנים. איך הרוח והאהבה שבלב יותר חזקים ממגבלות הגוף.

​

זמן לעצמינו. נגיף הקורונה כפה עלינו זמן להיות לבד, יש לנו הזדמנות פז להכיר קצת יותר טוב את עצמינו.  בצורה דומה כתב א.ד גורדון (אחד מראשי הציונות) במכתב לרחל כצנלסון (מייסדת ארגון "פועלות ארץ ישראל" ולימים אשתו של הנשיא השלישי של מדינת ישראל , זלמן שז"ר): "לא גורל ולא קורבנות! האדם צריך להיות פועל ולא נפעל. ואם יפול- יפול בתור לוחם, או טוב מזה בתור יוצר... מרכז החיים הוא לא שם ולא פה , כי אם בך, ב'אני' שלך. ...בקשי את מרכז החיים בנפשך. כאשר תמצאי- כל העולם לפנייך וכל החיים חייך, כי אל אשר תבואי, שם יהיה מרכז החיים , כי שם ה'אני' שלך.... " (מכתבים ורשימות עמ' 72-73)

 

משפחה. זה לא קל להיות כל היום עם כל המשפחה ביחד באותו הבית. השהות המשותפת גורמת לנו לפעמים לריב עם ההורים או עם האחים הקטנים או הגדולים. כמו שלכם זה לא קל, גם להורים זה לא פשוט. זה הזמן לנסות להתעלות ולהיות "הגורם המגשר" שמצליח להשלים בין המריבות, ולא חלילה להיות הגורם המתסיס. זה הזמן , למצוא רגע של שקט עם אבא או אימא ולשאול אותם האם הם צריכים עזרה. ובמעגלים הרחבים יותר- לא לשכוח להתקשר לסבא וסבתא, לדודים ולבני דודים. השהות המשותפת ביחד היא הזדמנות לגיבוש משפחתי ולהכרות טובה יותר זה עם זה.

 

ועוד טיפ אחרון, לשמור על אופטימיות.  כמו שאמר סופר במד"ב הבריטי דאגלס אדמס "רק בלי פאניקה" זה הזמן למרות הכל להרים את הראש ולהסתכל לעבר האביב והפריחה המשגעת בשדות.

 

ונסיים בשיר של חיים גורי שנמצא בעזבונו אחרי מותו:

בּוֹא קְצָת שֶׁקֶט, בּוֹא קְצָת שִׁעֲמוּם/ מַגִּיעַ לְךָ/
הַכֹּל כָּל כָּךְ צוֹעֵק פֹּה, לֹא גָּמוּר./(אֵין רֶמֶז לִמְנוּחָה)
מָה שְׁלוֹמְךָ?!/שׁוֹאֲלִים אוֹתִי בָּרְחוֹב/ אֲנָשִׁים לְמִינֵיהֶם/

שְׁלוֹמִי כִּשְׁלוֹם עַמִּי,/ אֲנִי מֵשִׁיב לָהֶם/
וְאָז פּוֹלְטִים הֵם אֲנָחָה קְצָרָה/ כְּשֻׁתָּפִים לְעֵת צָרָה/
יִהְיֶה טוֹב! אֲנִי מַבְטִיחַ/
כְּאִישׁ סוֹדוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ!

​

מוזמנים לשיחה או לעצה.  יאיר טיקטין. 052-6091396